שבעה חודשים מאז שעזבתי את הקן הבטוח שלי באמדוקס.

שבעה חודשים שבהם הספקתי לנסוע שלוש פעמים לחו"ל
השתתפתי באינספור סדנאות
הרחבתי אופקים
פגשתי חברות חדשות
זיקקתי את מהות המיזם שלי
עברתי מיתוג והתחלתי לפעול במרץ כדי להוציאו לפועל

עשיתי טעויות

חזרתי אחורה והתחלתי מחדש.
לא פעם. לא פעמיים.

והכסף זורם

בעיקר בכיוון אחד – הוצאות.

אני משתדלת להתרכז במטרה הגדולה.
אומרת לעצמי שזאת ירידה לצורך עלייה.

ממשיכה

הכל מתכנס לרגע החשיפה.
אני נרגשת, עובדת במרץ.
עייפה אך מאושרת.
כולם אומרים לי שאני זוהרת.
ואני נחושה להצליח.

– להוכיח לבן זוגי שצדק כשסמך עליי בצעד הלא פשוט הזה.
– להוכיח לכל הנשים שמסתבכות עם וורדפרס שזה לגמרי אפשרי ובר השגה.
– ולהוכיח לעצמי שאני יכולה ליהנות מכל העולמות – גם להיות עצמאית וגם להתפרנס יפה

"אני לא מצליח להעביר כסף מהחשבון"

מה? מה זאת אומרת?
מבט מהיר בעו"ש לקח אותי למחוזות שחורים שמעולם לא ביקרתי בהם.
התחבאתי מתחת לשמיכה. איך יוצאים מזה?
איך יכול להיות שלתהליך המדהים והמעורר שאני חווה יש השלכות כל כך כואבות במציאות הריאלית?

זה לא יעצור אותי

סידרתי את העניין והמשכתי לדהור במלוא הכוח.
עכשיו אני בכלל חייבת להצליח.
חדורת מטרה, נותנת פול גז.
לא נשאר עוד הרבה זמן.

הטלפון מצלצל. אני עונה.

"הי שירי, זאת ליטל מהבנק"

לזה לא ציפיתי.
באותה שנייה הלב שלי עבר דרך מנעד רחב מאד של רגשות.

שירי תתעשתי!

עניתי בלבביות ובחיוך מזויף. כאילו שתינו לא יודעות מה קורה בחשבון בחודשים האחרונים.

"רציתי לספר לך שאתם זכאים להלוואה מהבנק"

מה??????

הייתי בטוחה שהיא באה לנזוף בי.
לא חשבתי שהיא מתכוונת להציע לי הלוואה.

איזו הקלה. חזרתי לנשום.

סירבתי בנימוס.

זה חלק מהאתגרים שאישה עצמאית צריכה להתמודד איתם כשהיא יוצאת לדרך משכירה לעצמאית.
חבלי הלידה קשים.
אבל משהו בתוכי אומר לי שיהיה בסדר.
שיהיה אפילו יותר טוב מבסדר.

אני רק מקווה שליטל מהבנק תזרום איתי עוד קצת כדי לראות את זה קורה.

תודה שהקשבתן.
הייתי חייבת לפרוק.

אם לא שמעת על המיזם שלי – לחצי כאן לפרטים

 

30 תגובות
  1. איה

    גאוה גדולה ממלאת את ליבי. טוב שלא התפתית להלוואה. עכשיו שבו והכינו תוכנית – מה עושים על מנת לצמצם הוצאות עד שיהיו הכנסות טובות מהעסק (ברור שיהיו). ואם את צריכה עזרה עם זה – תתקשרי.
    נשיקות

  2. שירי

    איה יקרה, קולך מהדהד בראשי לכל אורך הדרך. יש תכנית ומשתדלים לדבוק בה. אבל יש הוצאות של העסק שלא ניתן לדחות. בטוחה שזה יחזיר את עצמו. תודה על התמיכה

  3. חן סיון

    שירי, אני לא יודעת מה מקומי במדד הנודניקים מבין הלקוחות שלך,
    אבל אני בטוח פועלת לאט – לאט מאוד.
    וב'לאט' הזה אני גם מלווה אותך, ממש מההתחלה, ויודעת שגם עכשיו זו עדיין התחלה.
    הדרך החדשה שלך לגמרי בחיתולים.
    ויחד עם עצמך את בונה אחרות (למשל אותי) ואחרים
    במקצועיות ללא פשרות
    וביושרה – כנ"ל
    אני עוקבת! (זה לא ברור?)

    • שירי

      מקצועיות ללא פשרות ויושרה – אלו ערכים מהותיים שמלווים את המיזם הזה.
      לבנות נשים אחרות – זה דימוי נפלא שאני לוקחת איתי קדימה.
      תודה חן על ששיתפת אותי במבט שלך שמבטא המון תבונה ורגישות.
      ולמה שאת קוראת "נודניקיות" אני קוראת שירות 🙂

  4. נויה קומיסר

    השראה לאומץ , מקצועיות ונדיבות. זו את עבורי. בהצלחה

    • שירי

      מקצועיות ונדיבות. סיכמת את העסק בשתי מילים.
      לגבי השראה לאומץ – אני מסמיקה כאן. תודה רבה נויה.

  5. חמוטל

    יקירה, תיארת במדויק את הדרך שהרבה נשים עוברות בדרך לעצמאות ורווחה כלכלית (ואני ביניהן, ועדין בדרך). שמחה שאת איתי בדרך, בתמיכה, בסבלנות ותמיד יש לך פתרונות…
    מחכה בהתרגשות לפרויקט החדש שלך. בהצלחה

    • שירי

      זה מנחם לדעת שאני לא לבד. שיש עוד נשים שחוות את הדרך כמוני. תודה על הבעת האמון חמוטל. גם אני מתרגשת וזה אוטוטו קורה…

  6. ליטל ירון

    הקשיים האלה, התדפיסים של הבנק והימים מתחת לשמיכה. הכי לדבר לתיבה של כל עצמאית בתחילת הדרך. אני לא מסתכלת על האריזה, בטח לא כשהתוכן חשוב כל כך. תודה ששיתפת

    • שירי

      את יודעת ליטל, דוושא בגלל שזה נוגע לגל עצמאית בתחילת הדרך חשוב לי לשתף ולחשוף. וגם בשבילי. כדי שכשאצליח בעזרת השם, אז אוכל לגלול אחורה ולראות את הדרך הארוכה שעשיתי. "תדפיסים של הבנק וימים מתחת לשמיכה" זה לגמרי החלק המבאס. תודה שהגבת.

  7. ליאת רסיין פרי

    כל כך מזדהה… בהחליט אמיץ מצידך לשתף…
    מאחלת לך ולי ולכל העצמאיות שבנינו, שנהיה חזקות ונגיע לרגע שבו הטלפון מהבנק ממש לא מלחיץ אותנו ☺

    הקפה שלנו בינתיים יהיה בבית, לא בחוץ ????

  8. אסנת חן

    שירי יקרה, יש בך כל כך הרבה תכונות טובות ברמה האישית והמקצועית, יחד עם אנרגיה עצומה שרק מחכה שתתני את האות והיא תוכל להתפרץ ממך החוצה. אני מאמינה בך. נשיקות

  9. אביבית

    את מאוד אמיצה ותודה על הפוסט
    עוברת דרך דומה (ועדיין עובדת חלקית) אבל מרגישה לגמרי כמוך וחולמת על ימים בטוחים יותר

    • שירי

      הי אביבית,
      גם אני ניסיתי בהתחלה לשלב בין עבודה למיזם. מהר מאד הבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי.
      אם אני רוצה שזה יתרומם אני חייבת להקדיש את עצמי למיזם במשרה מלאה.
      עם כל הקושי שאני חווה עכשיו, אני לא מתחרטת ולו לרגע על ההחלטה שקיבלתי ומייחלת לימים בטוחים יותר שאני בטוחה שיגיעו.
      תודה על התגובה התומכת והמון בהצלחה!

  10. טליה

    נהדרת שכמוך!!! תאמיני רק לקול הקטן שלך בפנים. הוא יודע הכי טוב 🙂 בהצלחה גדולה שאני בטוחה שתהיה!!

    • שירי

      תודה טליה. זה טיפ לחיים – להקשיב לקול הקטן שבפנים. זה מה שהוביל אותי לכאן ואין ספק שזה מה שייקח אותי עוד קדימה. תודה על התגובה

  11. זיוה

    שירי,
    אני מאחלת לך המון הצלחה. בטוחה שאת יודעת מה את עושה ורק צריכה להחזיק חזק, לנשום ולהמדיך הלאה.

  12. שלומית לפיד

    את אישה אמיצה. כל הכבוד.
    ואת גם כותבת מקסים וכן ואמיתי.
    אני יודעת מניסיון, גם אישי (אנחנו 2 עצמאים עם 3 ילדים) וגם של לקוחותי, שההתמודדות עם הפחד הכלכלי היא מאוד משמעותית. צריך ללמוד להכיל את החשש הזה לאורך זמן ולא לאפשר לו (ולקולות מבחוץ שמשמיעים אותו בנוסף על הפנימיים…) לנהל את העניינים 🙂

    מצפה להמשיך לקרוא ושיהיה המון בהצלחה.

    • שירי

      הי שלומית, נעים להכיר. איזה כיף שהחמאת לי על הכתיבה. לא מובן מאליו בעיניי. תודה על החיזוק. אחד השיעורים שלי בדרך הזו היה ללמוד להכיל את החשש הכלכלי. הכי לא אני. אבל עכשיו למדתי לעשות זאת. שוב תודה

  13. אביטל אנגל

    שירי זה יקרה ובגדול. יש לך את זה. שהפקידים בבנק יקחו הם אוויר????

  14. תמר

    יפה שירי!! איך בנית את המתח ובסוף הפתעת. דברים לא קורים בן לילה… זה הכל עבודה. וגם לפתח תכנית עסקית ולהשקיע בעסק כסף זו הדרך!! אף עסק לא מכניס מהשניה הראשונה. בצלחוש

  15. מיכל אגם אליסון

    פוסט חזק, נרשמתי ומחכה להמשך …

  16. מתי כהן

    שירי אהובה,
    איזה פוסט מעורר השראה.
    פוסט חושפני, אמיץ וכן – כמוך בדיוק.
    זו תקופה שבה יש התרוממות רוח מעצם העשייה ומצד שני קושי גדול מאוד בפן הכלכלי.
    אין לי צל של ספק שמהר מאוד תתרוממי וזה יהיה באמת פרק זניח בחייך.
    את זוכרת שכתבתי פוסט על לסמוך? אז זה זה, בדיוק מה שאת כותבת, לסמוך אף על פי הקושי.
    מי כמוני מבינה אותך.

    והכתיבה – שנונה, בגובה העיניים,כיפית.
    חיבוק יקירה.

    • שירי

      את יודעת מתי, מעולם לא סמכתי על עצמי כמו שאני סומכת עכשיו. אחרת לא הייתי לוקחת את "סיכונים" האלה.
      לא חשבתי על זה ככה עד עכשיו. תודה על ההארה ועל המילה – לסמוך. מאמצת.

השארת תגובה