משכירה לעצאית

הקדמה חשובה פוסט זה נכתב בפברואר 2018. היום אני במקום אחר. גבוה יותר. אני משתפת את הפוסט הזה לטובת אותן

"יום הולדת זה זמן לחשבון נפש" קראתי מישהי כותבת וכל כך הזדהיתי. גם אצלי זה ככה. כל שנה. מסכמת את

עוד 4 חודשים עברו ומה שקרה במהלכם זה תרחיש שאפילו לא העזתי לחלום עליו מכיון שהכתיבה שלי בבלוג נובעת ממקום

יולי 2017 – חודשיים להשקה מוצפת. עמוסה. מותשת. כשהשקתי את העסק לפני חודשיים לא ידעתי ולא ציפיתי לגל התגובות שקיבלתי.

"מה זה? נהיית אנורקסית?" זה המשפט שקיבל את פניי באירוע בו פגשתי חברים שלא ראיתי הרבה זמן. בעשר השנים האחרונות

כל עצמאית מכירה את הרגע הזה שהפחדים עולים ומציפים, את המחנק בגרון ואת הקול שמתחיל לדבר אלינו בצורה מקטינה ממש:"בטח,

8 למאי 2017 זה הרגע שזה קורה. *** הפוסט הזה מוקדש ליונית צוק ולבנות הפרלמנט הראשון*** היום אני יוצאת באופן

זה היה הרגע שהבנתי שאיבדתי אותו. *** כבר חודש וחצי שאני לא ישנה בלילה. הפתעות לא צפויות לקחו לי את

שנה שעברה כתבתי שפסח בשבילי הוא בסימן יציאה מעבדות לחירות. באותה תקופה התקבלה ההחלטה לעזוב חברת היי טק מגוננת לעבר

אתמול בערב הייתה לי הזכות להתארח בביתה של קרן מירב, מאמנת בשיטת סאטיה, לשמוע על השיטה. מי מכיר אותי או