"יום הולדת זה זמן לחשבון נפש"
קראתי מישהי כותבת וכל כך הזדהיתי.
גם אצלי זה ככה.
כל שנה.
מסכמת את השנה הקודמת ומאחלת לי איחולים לשנה שלפניי.
השנה, בפעם הראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי
לא שמחתי לקראת היומולדת שלי.
לאחר שנה שלמה שנתתי 200% מעצמי להקמה של העסק
דהרתי קדימה במהירות של 500 קמ"ש, כך אומרים לי מסביב
לא השארתי פנאי לעצמי, למשפחה, לבית, לחברות ולחברים
ואז הגיע חודש פברואר
ואני, ילדת מסיבות וחגיגות, מחכה שאיכשהו המועד הזה ייעלם ואף אחד לא ישים לב
שלא ישימו לב שעברה שנה והמצב בבנק לא השתנה
שלא ישימו לב שעברה שנה ואני עדיין לא במקום שאני רוצה להיות
פשוט שלא ישימו לב
מי שמכיר אותי יקפוץ ויגיד לי "השתגעת?"
הרי יש לי רשימת הישגים מטורפת ומפוארת שהגעתי אליה בשנה הזו בעשר אצבעות.
זה באמת נכון.
אבל באותו רגע אני לא רואה את זה.
אני רואה רק את מה שלא השגתי.
"את משוגעת, זה הרי ברור שתצליחי.
אם יש מישהי שתצליח, זו את. זה ברור!"
הם ממשיכים ואומרים לי.
אבל אני לא שומעת אותם.
המילים שלהם חולפות דרכי
ואני מרגישה ענייה ומובסת
מותשת כל כך
מסתכלת סביב ורואה שכל החיים שלי בבלגאן
שאני מאבדת שליטה
על הבית, על הילדים, על החיים
חסרת אנרגיות
מוצאת את עצמי נוסעת ממש לאט הביתה
כי כשאני פותחת את הדלת ורואה את המהפיכה בא לי למות
בקושי קמה בבוקר לקחת את הילדים בזמן למסגרות
ומבינה שמשהו פה לא בסדר
וזה לא יכול להמשיך ככה
מה את רוצה ליומולדת?
שקט
וזמן לעצמי
לא תמצאו את זה בשום חנות
זה אי שם בתוכי
והעוגן שלי לא מבין אותי, כמו הרבה פעמים
אבל לומד לקבל אותי כמו שאני בכל פעם מחדש
והעניק לי את הסופשבוע לעצמי
אז מה עשית ביומולדת?
ביום שישי קראתי ספר שהמון זמן חיכיתי לקרוא
(אלוהים יודע כמה זמן לא קראתי ספר)
"סוד הקסם היפני" של מארי קונדו
שמלמד איך להיפטר מהבלגאן ולהיות מאושרים יותר
בערב ראיתי סרט טיפשי
ובלילה מצאתי את עצמי לוקחת את גילי בספונטניות להמבורגר והצגת חצות.
שנים שלא הייתי בהצגת חצות.
למחרת גילי לקח את הילדים ואני לבד בבית בשבת בבוקר.
ומחליטה שאני מתחילה ליישם את מה שקראתי אתמול בספר
מתוך מחשבה שסדר חיצוני ייצר לי סדר פנימי
רק שהפעם אני מסדרת לעצמי
רק לעצמי
תמיד אני מסדרת את הארונות של כולם ולעצמי כבר לא נשאר כוח
הפעם הבטחתי לעצמי שאני נוגעת רק בדברים שלי
7 שעות!
7 שעות של מוסיקה בקולי קולות ברקע
בזמן שאני מוציאה את התכולה של הארונות שלי למיטה
מפרקת הכל
בגדי חורף, בגדי קיץ, תחתונים, חזיות, גרבייים, צעיפים
פרפומריה, תכשיטים, בגדי ים, הכל!!!!!
לוקחת כל פריט ושואלת את עצמי
האם הוא משמח אותי?
אולי בעבר הוא שימח אותי והיום כבר לא
וממיינת בהתאם
זה לוקח זמן
אבל זה מזכך
אחרי שהכנתי ה-מ-ו-ן שקיות למסירה, הגיע הזמן להחזיר את מה שנשאר לארונות.
אני מנקה ומסדרת
את הבגדים שלי, את הנעליים שלי
ובעצם את החיים שלי
וכשאני מסיימת אני מתבוננת סביבי
חדר לבן, מסודר, מינימליסטי ונקי
כל פריט בו הוא פריט שמסב לי שמחה
לכל פריט בו יש מקום משלו
כל פריט נח במקומו בשלום לצד פריטים אחרים.
זהו הצעד הראשון שלי בדרך של להחזיר לעצמי את הסדר והשליטה בחיים שלי
סטיתי מהדרך
ועכשיו אני חוזרת
אני מתבוננת ומרגישה את השקט והרוגע מחלחלים לתוכי
איזו מתנה נפלאה הענקתי לעצמי!
זר לא יבין זאת
וזה בסדר
ואל תדאגו, בסופשבוע שלאחר מכן חגגתי בריקודים בשתי מסיבות פורים
שזה אחלה סימן לכך שאני חוזרת לעצמי.
עדיין חייבת לכם פוסט על המשבר, הוא כבר די גמור
יוצא לי פוסטים עגמומיים לאחרונה
אבל כנראה שיותר קל לי לכתוב על הצד הזה
אני יכולה להבטיח לכם שיש הרבה רגעי אושר, סיפוק והנאה מהדרך.
וגם עליהם אכתוב בהמשך.
כמו תמיד, מבטיחה להמשיך לכתוב את כל האמת על הדרך המטורפת הזאת
שלכם,
שירי
53 תגובות
השארת תגובה
41??? לא הייתי נותנת לך 31. איך סדר חיצוני יכול ככ להשפיע על הרוגע שלנו כל פעם מדהים אותי מחדש. וחוץ מזה מחכה כבר לפוסטים האופטימים שלך.
קודם כל תודה על המחמאה, אני מסמיקה כאן בשקט.
הפוסטים האופטימיים בדרך. עוד אחד עגמומי ודי. מבטיחה.
ומסכימה כ"כ לגבי הסדר החיצוני והפנימי. זה מדהים.
שירי יקרה,
פוסט שכל כך קל להזדהות איתו. גם אני בדרך כלל רואה את האין ופחות את היש…אז אולי 'זר לא יבין את זה' אבל אני דווקא מאד מבינה ועשית לי חשק מטורף לסדר לעצמי את הארון…חיבוק גדול ומזל טוב!!!!
איזה כיף שיש מי שמבין.
כל מי ששמע על ה"חגיגה" שלי הרים גבה.
כנראה ש it takes one to know one
אז לכי לסדר את הארון שלך ורק שלך, אני ממליצה בחם!!!
תודה אהבתי,
בעיקר את ה 500 קמ"ש ושנפתחת הדלת והכל בלגן, סיפור חיי☺ והערימה ליד מיטתי🤣? אישתי הזמינה קבלן עבודות עפר לפינוי.
כל חיי אני מקים עסקים מאפס, בטירוף, הכי קשוח, הכי מוותר על עצמי ובעצם לא… ה'עצמי' הוא בדיוק מי שאנחנו ומה שאנו עושים.
זה מרוקן, מתיש, מתסכל, אבל זה בדיוק מי שאנחנו היזמים, ומה שעושה אותנו.
תודה על השיתוף והשיקוף
חג שמח
סקרן לדעת מהו העסק החדש?
הי אייל, נעים להכיר.
כ"כ מזדהה עם מה שכתבת. כנראה שזוהי דרכו של יזם.
מבטיחה לעדכן בקרוב על הפרטים של העסק החדש.
נהדרת שכמוך!!!
כל כך מזדהה.
העומס והבלאגן שבחוץ תמיד משקפים את מה שקורה בפנים,
וההרבה לוקח מאיתנו זמן: זמן בלסדר, זמן בלבחור.
עד שיהיה אפשר לעשות סדר פנימי, גם סדר חיצוני זה טוב.
זה ולהסתפר… זאת גם דרך להוריד עומס 🙂
אוי, להסתפר זה הכי כיף!
כמה נכון.
תשמחי לדעת שלאחרונה עוד ועוד חדרים בבית שלי מתחילים לחזור לסורם.
זה אומר המון עליי ועל החיים שלי.
כשעצמאיים אין מי שיישר אותי. זה תלוי בי.
חלק מהדרך.
זה נכון, אין מי שיישר אותך.
וגם את לא יכולה לסמוך על עצמך שתדעי מתי את חייבת לעצור, לסדר, לקחת חופש.
וזאת בדיוק הסיבה שאת חייבת (חייבת!!!) להקפיד שזה יהיה חלק מהשגרה שלך.
יומיים מנוחה בשבוע.
שבוע הפסקה כל רבעון.
העומס והעייפות לא רק מזיקים לך ומדכאים אותך, הם גם מאיטים אותך.
5 ימים + יומיים מנוחה הרבה יותר יעילים מ 7 ימי עבודה.
ושבוע חופש זה בכלל הדבר הכי אפקטיבי שאת יכולה לעשות.
זה נכון, ודבר ראשון היה להפסיק לעבוד בסופי שבוע
לשבוע חופש עוד לא הגעתי
אבל לפחות יצאתי לסופ"ש זוגי בת"א שבוע שעבר
זו כבר התקדמות 🙂
עשית לי חשק להרחיב,
Shiri Mor-Eizen
אין איזון ולא יהיה,
פסקתי מלחפש אותו.
אם את יזמית? האיזון יגיע בעוד 8 עשורים.😄
עד אז? תקל רק ההבנה שעושים מה שיכולים ברגעים שניתן.
יזמות היא עניין מדבק, מדבק בהכרת היכולות של עצמך. Once הרמת את העסק הנוכחי? שנתיים אחריי ויבוא הרעיון הבא לפיתוח והרחבת העסק או עוד אחד בתחום משיק.
זה מעגל קסמים שככל שחופרים בנפש עמוק יותר, ככה הוא מתרחב וככה הוא תובעני ומתגמל בו זמנית.
כמה בסביבתך המוכרת הקרובה העזו לעוף קדימה כמוך, ולא רק לדבר? מניח שכמעט כלום.
כמה מאלו שמתבוננים בך מהצד מקבלים השראה? ים של אנשים😄
מי הכי הרבה?
הילדים…
מוזיקה רועשת וסידור ארונות זה הכרח מטאפורית, אבל שניה אחרי והראש והזרוע ממשיכים לטחון.
מה אסור לעשות?
הלקאה עצמית, מנגנון הרס מוחי אנושי שנשען על קולות דפוסי העבר שלנו.
Dont believe them what so ever
Keeo on doing what your doind
🏹🏹🏹🏹🏆🏆🏆
מזדהה עם כל מילה וכל משפט.
רק יזם אמיתי יבין זאת.
והציטוט שעל הקיר שלי אומר
Keep Moving Forward
וזה בדיוק מה שאני עושה!
היי שירי,
אני כל כך מבין את מה שאת כותבת. מאחורי כל ה"שופוני" שאנחנו עושים ברשתות החברתיות וההצלחות שלנו (ובהחלט יש כאלו) יש כל כך הרבה כשלונות, טעויות ולפעמים גם דכדוך. עברתי את זה ואני עובר את זה כמעט כל חודש עם האתר שלי אבל בסוף כשאני מסתכל אחורה ורואה כמה עברתי, זה עושה לי טוב (למרות מלא טעויות שעשיתי בדרך).
אז אני בטוח שגם אצלך זה ככה ואני בטוח שאחרי העצירה וההתפקסות יבוא גם הכיוון הנכון ואיתו ההצלחה.
חג שמח של אביב והתחדשות.
צבי
מזדהה עם הרגע שמסתכלים אחורה ורואים את הדרך הארוכה עם כל ההישגים
ופילו שוכחים קצת מהטעויות
אכן מאסתי בשופוני שברשתות ולאחרונה מוצאת את עצמי מתמקדת בחלק המאתגר
על אף שיש הרבה רגעים יפים בדרך.
אני מתפקסת בימים אלה ומאחלת לעצמי את ההצלחה.
חג שמח של החדשות גם לך.
זו ברכה נפלאה.
תודה על התגובה
באמת הענקת לעצמך מתנה נפלאה. מרגש לקרוא איך את קמה מתוך המשבר וממשיכה. הזדהתי איתך מאוד.
בהצלחה!
תודה ליען, שמחה לשמוע שאני לא לבד
שירי יקרה! בא לי לחבק אותך חיבוק גדול!
אף פעם לא הבנתי, דרך הראש, את העניין הזה של סדר חיצוני מסדר גם את הפנימי, אבל כל פעם שאני קוראת על זה בא לי גם ללכת לסדר…
והרעיון של זמן לעצמך נראה לי אחלה מתנת יומולדת!!!
רבקה, אני מקבלת את החיבוק בזרועות פתוחות.
החלט ממליצה על זמן עצמי כמתנת יומולדת.
וממליצה לך לנסות את עניין הסדר החיצוני – זה עובד. בדוק!
תודה על התגובה
שירי, מקסים!
יש לי את הספר וקראתי רק דף… ויש לי את העומס בארון וכבר מלא זמן רוצה לעשות שם סדר. נתת לי דחיפה לכיוון.
מ-ע-ו-ל-ה
פרגני לעצמך את הזמן
שירי יקרה,
איזה כיף שהצלחת לשים את רעשי הרקע על השתק ולחגוג כמו שאת רצית.
אני כל כך מבינה אותך בנוגע להסתכלות על האין ולא על היש, זה מדהים כמה שאני כזאת בדיוק.
מקווה שעכשיו הכל ממש טוב לך ומאחלת לך המון מזל טוב.
זה לגמרי משהו שאני שואפת לשנות.
צריכה ללמוד לא להתעלם מהחיובי.
עכשיו בהחלט טוב. וממשיך להשתפר.
תודה מאיה יקרה
עצמאות זה קשה. ואת עובדת בצורה ראויה להערצה. אמנם תמיד מבחוץ הכל נראה זוהר ואי אפשר לדעת מה קורה בפנים. אבל כל עצמאית יודעת שזו למעשה רכבת הרים: לפעמים את למעלה בהיי ולפעמים בדאון. לא מפתיע שהכל צף ביום ההולדת… שולחת חיבוק וגאה בך מאוד (בתור מי שמסתכלת מהצד).
איזה כיף לי שאת, קרן בר, גאה בי
זה לגמרי רכבת הרים
ואני לא קונה את אלה שהכל נוצץ אצלהם
אבל אחרי כל ירידה יש עלייה.
תודה על התגובה.
חיזקת אותי מאד
את לא לבד! הזדהיתי עם כל מילה (חוץ מהסדר בסוף. עדיין לא הגעתי לזה, אבל זה נשמע טוב).
הי מאיה ונעים להכיר
שמחה לשמוע שאני לא לבד
ומאחלת לשתינו שנגיע גם לצד המשמח כמה שיותר בקרוב 🙂
תודה שבחרת להשאיר תגובה.
זה מאד חשוב לי ולמי שקוראת אותנו.
זו הסיבה שאני מתעדת את הדרך שלי.
שנשים יידעו שהן לא לבד בדרך הזו.
שירי, הו שירי ❤
המרוץ של החיים. אצלנו קוראים לזה עכברי מעבדה. לא פעם אני מרגישה ככה. וכמה אהבתי את ההתכנסות המינימליסטית שלקחת לעצמך. סדר. זה הכי בסדר. התנועה מהפנים החוצה, מהחוץ פנימה… לפעמים זה מתיש. מאחלת לך הרבה רגעים שימלאו את החזה בחמצן ואת הנפש בשמחה.
חיבוקים
עופרי, כמה חיכיתי לתגובה שלך.
מחבקת בחזרה. תודה אהובה
שירי, את כל כך מרגשת באותנטיות שלך.
כזו עוצמה.
ואין ספק שסדר חיצוני כל כך עוזר לסדר ולשקט הפנימי.
בטוחה שאת מפלסת את דרכך הנכונה…
וגאד -איך את מצלמת את התמונות המדהימות האלה??
תודה איילת.
האותנטיות והכנות שומרים עליי.
מכאן הכח שלי.
ובאשר לתמונות – עדי כהן מ"עדיגיטל פרו" שאין שניה לה בישראל
מוכר. העומס. הפחד. המשברים ותחושת העוני בחשבון הבנק. אומרים שלהקים עסק לוקח 5 שנים. אני עוד מחכה.
יש לי ים של פוסטים של משברים בבלוג האישי שאני שומרת לעצמי. לא מוכנה לחשוף אותם. חושפת אחרי שאני עוברת את המשבר. זה מעניין מה שכתבת על יום ההולדת כי גם אני מרגישה במשבר גיל ה40… תחושה שכזאת.
מאד חשוב ששיתפת יונית.
את המלכה האם שרבות נושאות עיניהן אלייך
זה חשוב לשתף גם בקשיים.
מרגיש לרגע שכולנו אנושיים.
תודה שהגבת ושיתפת.
לא מובן מאליו מבחינתי בכלל
וואו את כותבת נפלא,
פוסט של נשימה אחת.
כל הכבוד על התהליך!!
"פוסט של נשימה אחת"
עשית לי את היום!!!
ונעים להכיר 🙂
לשמחתי הרבה יצא לי להכיר אותך מקרוב, בעליות, בירידות.
יש לי כל כך הרבה מה להגיד או לכתוב אבל זה לא רלבנטי. תראי אותך, יש לך אותך. לעליות, לירידות.
זאת מתנה.
ואת כותבת…. וואו.
יש לי אותי. זה נכון.
ואני לומדת להכיר את הקצוות שלי בכל פעם מחדש.
לא קל ב-כ-ל-ל
ותודה על המחמאה לגבי הכתיבה – אני מסמיקה בשקט
יקירתי, הכי חשוב שגם ברגעי משבר את מוצאת את מה שמטעין אותך ועושה לך סדר, מבינה אותך לגמרי. ומכיוון שלמעט כמה שיחות קצרות לא יצא לנו מזמן לדבר לעומק ולרוחב, מאחלת לך שתמשיכי לעשות את מה שעושה לך טוב ומחכה לקרוא את כל הסיפור. אלא אם נצליח להכניס קפה ושיחה בין לבין ♥️
חייבות קפה!!!!
שירי יקרה, מחבקת אותך מכאן 🙂 שמחה שאת אחרי 2 מסיבות פורים ושאת חוזרת לעצמך. הרבה שנים למדתי זן בודהיזם. בתוך כל ההרבה הזה למדתי והפנמתי שכשמגיע זמן כזה של חוסר נחת, משבר, מצב רוח רע, דאון כללי, צריך להיות שם ולתת לזסה לעבור. צריך לתת גם לנפש שלנו לנוח. לא תמיד להחליט החלטות ולהסיק מסקנות. לפעמים פשוט להיות שם. בדאון הזה, בחוסר הרצון והאנרגיות. ככה, כשזה קרה לי לא נבהלתי. הייתי שם, וזה עבר. יש כל מיני צמתים שזה מגיע, וימי הולדת הם צומת שכזה. חשבונות נפש ארוכים, ועוד. אז בסדר. בואו, תנו את שלכם, ואחכ תלכו לעולם שלכם. אני ממשיכה עם אנרגיה חדשה. מאחלת לך שהאנרגיות הטובות ימשיכו ושהשנה החדשה שלך תהייה טובה ומספקת. שתחושי בה אושר ושתדעי שאת מסוגלת לצאת גם ממשברים שכאלה מחוזקת וחזקה.
מזדהה עם מה שאת אומרת.
לא להילחם בזה.
לתת לזה את הזמן.
זה מרגיש נכון אבל אני מרגישה שיש בתוכי את הציפייה שזה ייפתר כבר.
כנראה שיש דברים שצריכים את הזמן שלהם.
סבלנות. אני צריכה סבלנות.
תודה ציפי יקרה שהשקעת והגבת באריכות.
אוהבת
עשית לי השראה…
סדר בארון עושה סדר בחיים
בעיקר אהבתי את הדרך שבה בחנת את הבגדים, אם הם משמחים אותך.
בהצלחה, אלופה
עוד תגיעי רחוק
זו ההמלצה של מארי קונדו לבדוק אם כל פריט משמח אותי, במטרה להקיף את עצמי בפריטים שיעוררו בי שמחה.
זה עובד
ותודה רבה
שירי התגעגעתי לקרוא אותך. כנה ישירה בועטת כואבת שמחה מכילה משתנה…
זה פוסט מעורר השראה. לדרך שהיא לא פשוטה בכלל… וחייבים מדי פעם לעצור במירוץ הזה ולנשום.
לעשות רגע שקט לעצמנו בראש ובלב ולהגיד לעצמנו מה באמת חשוב… מה קורה לנו באמת…. להתבונן פנימה והחוצה לעומק , לרוחב ולאורך ולכל הצדדים. בדיוק כמו שתיארת כאן.
לפעמים זה מגיע כשהגוף מאותת לנו שדי, שמספיק. גם הנפש מאותתת לנו ולפעמים אנחנו פשוט מרגישים את זה לבד. ועוצרים את זה לפני שזה יהיה מאוחר מדי.
הוירטואלי לצד החיים עצמם, חשבון הבנק והזמן… כל כך הרבה זמן שאנחנו משקיעים ולהכל יש מחיר, מחיר לא פשוט של עצמנו לעצמנו. משם הכל מתחיל. לפעמים זה גם נגמר.
שמחה שעשית לך סדר. סדר זה דבר שמרגיע את המערכות.
מנקה, מאוורר, מטהר… אני מסדרת המון. ארונות, מגירות… את הבית. את הלב את הנפש.
מוסרת מה שלא נחוץ הלאה ומפנה מקום לדברים חדשים .גם בתוכי וגם בסביבה שאני נמצאת בה.
אני מאחלת לך חג אביב שמח של נקיון והתבוננות ומשפחה ובעיקר איזון. למצוא את האיזון בין הכל ועדיין להשאיר לך את הנישה שהיא רק שלך. לקחת לעצמך יום של שירי פעם ב.. קניות, ים, לנסוע לעיר אחרת להסתובב בה… חברות… זה עושה פלאים.
מאחלת לך כך כך הרבה דברים טובים בנוסף לאלו שכבר כאן… של היש ולא של האין. חיבוק גדול ממני!!
תמרי יקרה ואהובה,
אני באמת שמחה לשמוע שהתגעגעת לקרוא אותי.
אני יודעת שאת לא אומרת סתם.
תודה על המילים, על החיבוק
ושתדעי שלוח החזון עדיין מלווה אותי.
עוד לא מיציתי אותו.
חג אביב שמח!
כמה שאת מהממת וכנה ואמיתית. כל כך התחברתי לזר לא יבין זאת.
כמוני כמוך מחפשת את השקט בשביל הנפש.
נשיקות ומזל טוב אמנם קצת באיחור אבל מעומק הלב
אז מסתבר שיש כאן כמה "לא זרות" שכן מבינות את זה.
מאחלת לשתינו למצוא את השקט בקרוב.
תודה על האיחולים ועל התגובה 🙂
יו….אני עשור מעלייך ושמעתי את עצמי בתוך המילים שלך!
מחפשת רוגע במסע המטורף של החיים ומוצאת המון שקט והנאה בעשיית סדר. עדיין בבעיה עם ארון הבגדים אבל אני במגמת שיפור.
נהניתי!! מבטיחה לעקוב
שירי,
העומס מבקר אותי כל השנה ובעיקר לפני החגים…. (מסדרת בתים, נו – מה?…)
משהו משך אותי לקרוא את הפוסט שלך ולא תיארתי לעצמי שבאמצע אפגוש את הנושא הכל כך מוכר לי:
סדר בבית וסידור ארונות. (תאמינילי, אני ממש ממעיטה לקרוא בזמן האחון. פשוט אין זמן…)
חשבתי שבעיקר אקרא על יום הולדת מעניינת/מפתיעה, בדרך הכנה ונעימה שאת יודעת לכתוב ולחבר מילים.
חשבתי שאקרה מילים כמו: "מתגעגעת לשנות השלושים שלי" (אני כבר מתגעגעת לשנות הארבעים שלי שאוטוטו עוזבת אותם…..)
ואני כל כך מבינה אותך. אנחנו חיים בתקופה מאתגרת ובסוף לא נשאר זמן לעצמינו.
הקדשת לעצמך 7 שעות וזאת מתנה ענקית ושנמשכת לאורך תקופה.
זה מרענן, מרגיע, מחדש את האנרגיות ובעיקר עושה סדר בראש….
(שתדעי לך שבממוצע…. למיין, לארגן, לסדר ולקפל ארון בגדים, לוקח בסביבות 7-10 שעות)
תהני, נולדת בתקופה שהיא נהדרת להחלפת עונות ובדק בית של מצב הארון.
אני לא נמצאת כבר במרחבי הפייסבוק מזה חודשים רבים. הבוקר נכנסתי כי אחי תייג אותי וביקש שאראה. אז נכנסתי. ופתאום ראיתי שגם את תייגת אותי. הופתעתי. נכנסתי לראות. סקרנית.
מכירה את חשבונות הנפש היומולדתיים האלה. את השכלול הסופי שלהם, אני כותבת בפוסט יומולדת.
ובאשר לסדר שעשית. כדי להכניס משהו חדש, יש לפנות מקום. על כן, הרבה פעמים יש בנו משהו אינטואיטיבי שיודע שיש לנקות ולפנות את מה שמיותר, כדי לאפשר מקום לדבר חדש.
אינני יודעת מה המשבר שאת עוברת, אבל אני אקצר לך את המתח ואומר לך שיהיו עוד הרבה כאלה בדרך. בעניין הוא רק עד כמה מהר אני מבינה מה יש לי ללמוד שם ועד כמה מהר אני חוזרת לכיוון שלי.
יומולדת שמח אשה יקרה
אני חושבת שהפוסט הזה לא חיכה לי סתם לרגע רגוע,
אני מרגישה שאין מילה שאני לא יכולה להתחבר אליה הפוסט,
מרגישה שיש תקופות כאלו, ומוד מזדהה גם עם הגיל שאת עוברת עכשיו,
עברתי אותו כך בעצמי, עוד עם ניתוח שאותי בכלל מאיזון,
אני אוהבת לקרוא פוסטים אישים כאלו, שמראים שאנחנו אנושים,
להיות עצמאי זה בכלל לא פשוט, כי גם לא כל עשיה מביאה ישירות כסף,
אנחנו רגילים לראות הצלחה גם במספרים,
תודה לך על הכתיבה האמיתית ומאחלת לך מה שאת מאחלת לעצמך,
כי את יודעת הכי טוב
כבר מעל 4 שנים אני לומדת איך ״לסדר מגירות״ זה כל כך משמעותי, ומסתבר שאלו לימודים של נגמרים לעולם… לכל החלטה איזה פריט נכנס לארון או למגירה נלווה משפט שדרכו אנחנו יכולים ללמוד על עצמינו כל כך הרבה. הסדר והארגון שלפעמים זה נראה ״רק״ להוציא את הפריטים, אבל זה הרבה מעבר לזה. מדהים איך כל מגירה וכל ארון מלמד על עצמינו. לגבי העסק, אני מבינה לגמרי את מה שאת אומרת מה שנראה מבחוץ נראה הרבה יותר נוצץ משם ממה שאנו רואים בהתקדמות של עצמינו.
וואו איזה פוסט! נראה לי שכל אחד ואחת יכולים להזדהות עם התחושה, אצלי לא היה סביב יום ההולדת אלא בראש השנה האחרון. כולם סיכמו את השנה עם כל מה שהצליחו, הספיקו והשיגו ואני חשבתי רק על כל מה שלא קרה, שלא הצליח. זו תחושה לא פשוטה שקל מאוד ללכת לאיבוד בה, אז כל הכבוד לך שהצלחת בכל זאת לחגוג בדרך שלך ושהצלחת למצוא אור, שקט ניקיון בתוך כל זה. חג שמח!
שירי, אני לגמרי מזדהה איתך! לא מרגישה סדר בראש אם אין סדר סביבי.
כל הכבוד שהבנת מה את צריכה ולקחת לך מיני פסק זמן מבורך כזה. שמחה גם לשמוע שבכל זאת חגגת אח"כ בדרכים המקובלות 🙂 ושעכשיו את בחזרה על המסלול בראש יותר צלול. בהצלחה!