1

כבר שנה וחצי שמשהו מתבשל בתוכי.

בהתחלה לא ידעתי מה זה.

באוקטובר 2014 ליאור צורף הרצה באמדוקס, שם אני עובדת, ואמר שכל אחד צריך לפתוח בלוג.

החלטתי להקשיב לעצתו וללכת על זה.

כל השיטוטים באינטרנט הובילו ליונית צוק, הגורו של הבלוגים בישראל וכך מצאתי את עצמי מצטרפת ל"פרלמנט" הראשון ומתחילה תהליך שלא ידעתי איך יסתיים.

קולות הסביבה: "מה זה בלוג?", "מה יוצא לך מזה?", "יש בזה כסף?"

התעלמתי.

לראשונה בחיי לא היו לי תשובות קונקרטיות. אבל ידעתי שאני עוברת שם תהליך שלא עברתי קודם בחיי. לראשונה הייתי במצב של חוסר וודאות. כאדם משימתי, לאורך כל השנים הצבתי יעדים ועמדתי בהם. הדרך תמיד הייתה ברורה לי.

ופתאם

איבדתי את הדרך.

אל עצמי.

על דבר אחד לא וויתרתי.

3

על מפגש חודשי בשעות הערב בנתניה (הרחוקה ממודיעין) גם אם זה אומר להגיע הביתה ב – 23:30 בלילה בלי לראות את הילדים וגם אם הבנזוג בנסיעת עבודה (שתמיד נפלה על ימי השלישי האלה) ואני צריכה לארגן סידור לילדים.

זה היה בשבילי. בשביל הנפש שלי.

אחרי כמעט שנה החלקים בפאזל התחילו להתחבר – הרוח היזמית שלי זיהתה צורך, הידע הטכני שלי במחשבים ובניית אתרים בשילוב עם הרקע האקדמי שלי בתקשורת והניסיון השיווקי שרכשתי (על כך ארחיב בהזדמנות אחרת) הובילו ליצירתה של Shiri Chic – ההזדמנות שלי לסייע לבלוגריות ונשים יזמיות להתגבר על הצד הטכני ולהגשים את החלום שלהן בהפצת המסר שלהן ברשת.

שלוש נשים מדהימות האמינו בי ונתנו לי את ההזדמנות הראשונה להגשים להן חלום.

5

ועדיין לא היה לי את האומץ לעזוב את ה day job.

תגמול נאה,קרן השתלמות, ביטוח בריאות, ליסינג, אירועי חברה וגם זה תמיד מרשים אנשים כשאני מספרת שאני עובדת באמדוקס.

התנדנדתי בין השיקולים בעד ונגד.

ידעתי מה אני רוצה אבל פחדתי שלא אצליח ואאכזב, אתרסק כלכלית וגם אם ארצה לחזור להיות שכירה אז כבר לא יקבלו אותי.

ואז היה את הרגע המכונן.

זה היה בכנס הבלוגריות שאירגנה יונית צוק במרץ 2016. הייתי אחרי לילה שבו הרגשתי מאד לא טוב ולא הייתי במיטבי בכלל באותו בוקר. לרגע חשבתי לא ללכת, אבל בסוף זרקתי על עצמי סריג, ג'ינס ונעל שטוחה (הכי לא אני) ויצאתי לדרך.

משהו באנרגיות הטובות שהיו באויר, הפרגון וההדדיות גרמו לי להבין שכאן אני רוצה להיות. כאן ה passion שלי. כאן אני מרגישה חיה ובעלת ערך.

4

כרינה ובר דיברה על חסמים. ישר זיהיתי את החסם שלי ברשימה – להתנהג לפי מה שהסביבה מצפה ממני. כרינה אמרה שזה החסם העצוב ביותר.

כאב לי לשמוע את זה.

לסיום יונית שאלה: מה התובנה שלכן מהכנס הזה?

התשובה שלי הייתה ברורה. זה כמו לראות את המטריקס. הכל בהיר וצלול ברגע אחד.

התקשרתי לבנזוג בעודי צועדת לעבר דלת היציאה לעדכן אותו.

יומיים אחר כך, ב – 8:30 בבוקר התפטרתי.

 

 

29 תגובות
  1. יונית צוק

    שירי יקרה, איזה מרגש לראות את התהליך בזום אאוט וזום אין. אני פה, איתך, לצידך, ויחד איתך כל הקהילה של הבלוגריות. אני מאמינה בך מ-א-ו-ד!!! את יסודית, עמוקה ונותנת מענה מצוין. תודה שנתת לי להיות חלק מהדרך.

    • shiri chic

      יונית יקרה, איזו תגובה מרגשת. כ"כ כיף להרגיש את הרוח הגבית ולדעת שאני לא לבד בתהליך הזה. הכח של הקבוצה מעצים בצורה בלתי רגילה ואני שמחה לעסוק בתחום שגם נותן ערך משמעותי ואמיתי לקולגות.

  2. גלית

    מרגשת , אין מילים- בהצלחה רבה שירי

    • shiri chic

      גלית יקרה, כל פעם שאני מקבלת פרגון ממך אני עפה לשמיים. אני מחשיבה מאד את המילה שלך וזה גורם לי להרגיש שאני לגמרי בכיוון הנכון. תודה!

  3. מתי כהן

    שירי יקרה,
    איזה פוסט מקסים. הקסם הוא כי ראיתי אותך עוברת את התהליך, מתלבטת, פוחדת ובסוף מעיזה וקופצת למיים.
    מגשימה חלום. בדיוק היום כתבתי פוסט קצר על חלום.
    נולד לך עוד בייבי… בהצלחה יקרה.

    • shiri chic

      תודה מתי. המילים שלך מהדהדות בראשי כל הזמן. לא צריך לחכות לאירוע מכונן כמו מחלה כדי לשנות סדרי עדיפויות בחיים. אני עושה את זה עכשיו ונהנית מכל רגע

  4. עינב הלפרן

    מקסים ומעורר השראה. מחכה גם לצאת לאור. בהצלחה

  5. רוית אורגד ברלב

    הרבה אומץ נדרש להקשיב לעצמך בלבד.
    מאחלת לך הצלחה רבה!

  6. כרינה ובר

    שירי יקרה, כמישהי שרואה את הדרך שלך בשנתיים האחרונות, אני רוצה לומר לך שאת עוברת דרך ומסע מרגשים, מלאי הפתעות ופחדים. אך לאט לאט, את מתקרבת לעצמך יותר ויותר וזה פשוט עונג גדול לראות את זה.

    כשכתבתי את ההרצאה לכנס, ביקשתי שהמילים שלי יפגשו לבבות של נשים אחרות שרוצות להיות יוצרות בחייהן ולתת להן את הכלים לעשות את זה עם הפחד הגדול שמצוי בהן. כשכתבת שההרצאה גרמה לך להבין את החסם הכי גדול שלך… בעצם נתת לי מתנה גדולה. אמרת לי שהכוונה שלי, התגשמה.

    מאחלת לך להמשיך בדרך הנפלאה שלך. יש לך את כל מה שאת צריכה- יש לך אותך 🙂

    • shiri chic

      ושוב השארת אותי ללא מילים. תודה תודה ושוב תודה. יש לך חלק מהותי בתהליך שלי.

  7. מיכל מנור

    שירי,
    המון המון בהצלחה!!!!
    את עברת השנה תהליך של פרח. מהשלב בו הזרע נטמן באדמה, מתבשל לאט לאט בתוכה ואז הנבט מציץ החוצה, אל אוויר העולם, רואה כי טוב, שולח החוצה גבעול, עלה או שניים והנה כבר יש ניצן ראשון. כעת את בשלב בו הניצן מתחיל לפרוח ותיכף יגיעו עוד ניצנים ועוד פרחים…עוד שנה כבר תהיה גינה לתפארת.
    שיהיה המון המון בהצלחה!!!!

  8. ליטל ירון

    שירי, פוסט מעורר השראה! קיבלת החלטה ופעלת במה שבעיני נראה כצעד נחוש ואמיץ. אהבתי את הדרך שבה תיארת את התהליך שעברת. בהצלחה רבה בעסק החדש, בדרך החדשה.

  9. תמר

    שירי איזה כיף לך!!! אני מכירה את ההרגשה וזה באמת לצאת לחירות!! בהצלחה. בטוחה שתצליחי

  10. טלי יחיה

    שירי, סיפור כל כך אמיץ, מבינה אותך כל כך ומאמינה (כמו שאת מכירה אותי, כבר) בעצמאות של נשים, כל כך שמחה שעשית את הקפיצה, את הדרך ואנשים שעושים החלטות הם אלה המתקדמים. ואת מתקדמת, קופצת, מדלגת. לא צועדת במקום, ראיתי מה עברת השנה, כמה עשית, את כברת הדרך. ואת לגמרי במקום הנכון.
    המון המון הצלחה!!!

    • shiri chic

      טלי טלי טלי. הלב שלי מתרחב כשאני קוראת את התגובה שלך, שוב ושוב. אני באמת מרגישה במקום הנכון ונחושה להצליח!

  11. קרן בר

    טוב, רק נכנסתי לקרוא מה כתבת על כארינה, הגבתי ואחר כך התחלתי לקרוא עוד פוסט.
    חייבת להגיב גם כאן.
    אני כל כך מבינה אותך! יצאתי לעצמאות לפני שלוש וחצי שנים. היום, נראה לי אבסורד שאי פעם הייתי שכירה… אבל כשהייתי שכירה, לא יכולתי לדמיין את עצמי עצמאית.
    כל הכבוד על הצעד האמיץ והמפחיד הזה.
    ההמלצה שלי אלייך היא למצוא רשת תמיכה של חברות עצמאיות שיעזרו לך להפיג את הבדידות של העצמאית.
    בהצלחה,
    כיף לגלות את הבלוג שלך…
    המון בהצלחה

    • shiri chic

      "ראה לי אבסורד שאי פעם הייתי שכירה… אבל כשהייתי שכירה, לא יכולתי לדמיין את עצמי עצמאית" – זה המחשבות שלי היום בדיוק!!!
      הבטחתי לבן זוגי שאם זה לא יסתדר תמיד אוכל לחזור להיות שכירה. אבל אני לא רוצה לחזור להיות שכירה.
      לכן אני חייבת להצליח. תודה שכתבת לי. אני אוהבת לשמוע מנשים שעשו את המעבר הזה.

  12. שלי לואיס

    וואו, איזה פאנץ' ליין בסוף! השתחררת מה"ארון" המיינסטרים אולי?:) בהצלחה, איזה כיף!

  13. סיכום כנס בלוגריות - חלק ב - הבלוגריסטית

    […] העסקית שלה ולגבי הצעד האמיץ להפוך משכירה לעצמאית, מזמינה לקרא ולהתעמק. הדס וילף אותגרה בכנס וכתבה מנקודת מבט אחרת, ואני זוכרת […]

  14. חן סיון

    שירי יקירתי

    רק עכשיו אני פתאום קוראת את הפוסט הזה, על התהליך שלך
    במידה רבה הוא מהדהד לי את התהליך שאני עצמי עוברת בשנה-שנתיים האחרונות, למרות שהבלוג המקורי שלי כבר חוגג שלוש השבוע
    גם בתהליך שלי מעורבות יונית וכרינה, ועוד כמה נשים טובות (מי אמרה 'תמרי' ולא קיבלה?)
    .
    הקצב שלי שונה משלך, אבל את ה- Day Job עזבתי כבר לפני כמה שנים (הרבה לפני הבלוגים)
    אני זוכרת היטב את הטלפון לבןזוג, שבו אני מבשרת לו על ההחלטה
    .
    שמחה שהדרך הזו גם הפגישה בינינו
    מאחלת הרבה הצלחה – לשתינו!

  15. חן סיון

    נהדר, שירי
    .
    אני הכרתי אותך כבר אחרי כל התהליך, ואחרי המהלך
    למרות ששתינו היינו בכנס במרץ, וגם בפרלמנט התארחתי פעמיים
    אני שמחה שהכרתי אותך, כי גיליתי קודם כל מישהי שמתחברת לעצמה, ואחר-כך ללקוחות הפוטנציאליות שלה – ואני יודעת כעובדה, שהחיבור הזה לעצמך הוא זה שיביא לשביעות-רצון של הלקוחות, לאושר שלהן, וגם לאושר שלך ושל בני המשפחה שלך!

    בהצלחה, שירי
    מגיע לך
    מגיע לנו 🙂

  16. סיכום כנס בלוגריות - חלק ב - יונית צוק

    […] העסקית שלה ולגבי הצעד האמיץ להפוך משכירה לעצמאית, מזמינה לקרא ולהתעמק. הדס וילף אותגרה בכנס וכתבה מנקודת מבט אחרת, ואני זוכרת […]

  17. פסח בפתח – מסדרת את פינת העבודה שלי | Class

    […] שעברה כתבתי שפסח בשבילי הוא בסימן יציאה מעבדות לחירות. באותה תקופה התקבלה ההחלטה לעזוב חברת היי טק מגוננת […]

השארת תגובה